מקור בבא בתרא ל״ו
1 ״לְדִידִי אֲמַר לִי גּוֹי, דְּמִינָּךְ זַבְנַהּ״ – מְהֵימַן. מִי אִיכָּא מִידֵּי דְּאִילּוּ גּוֹי אָמַר – לָא מְהֵימַן, וְאִילּוּ אָמַר יִשְׂרָאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּגוֹי – מְהֵימַן?!
2 אֶלָּא אָמַר רָבָא, אִי אָמַר יִשְׂרָאֵל: ״קַמֵּי דִּידִי זַבְנַהּ גּוֹי מִינָּךְ, וְזַבְּנַהּ נִיהֲלִי״ – מְהֵימַן, מִיגּוֹ דְּאִי בָּעֵי אֲמַר לֵיהּ: אֲנָא זְבֵינְתַּהּ מִינָּךְ.
3 וְאָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּנָקֵיט מַגָּלָא וְתוּבַלְיָא, וְאָמַר: ״אֵיזִיל אֶיגְזְרֵהּ לְדִקְלָא דִפְלָנְיָא, דִּזְבֵנְתֵּיהּ מִינֵּיהּ״ – מְהֵימַן, לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְמִיגְזַר דִּקְלָא דְּלָאו דִּילֵיהּ.
4 וְאָמַר רַב יְהוּדָה: הַאי מַאן דְּאַחְזֵיק מִגּוּדָא דַעֲרוֹדֵי וּלְבַר, לָא הָוֵי חֲזָקָה. מַאי טַעְמָא? מֵימָר אָמַר: כֹּל דְּזָרַע נָמֵי עֲרוֹדֵי אָכְלִי לֵיהּ.
5 וְאָמַר רַב יְהוּדָה: אֲכָלָהּ עׇרְלָה – אֵינָהּ חֲזָקָה. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: אֲכָלָהּ עׇרְלָה, שְׁבִיעִית וְכִלְאַיִם – אֵינָהּ חֲזָקָה.
6 אָמַר רַב יוֹסֵף: אַכְלַהּ שַׁחַת – לָא הָוֵי חֲזָקָה. אָמַר רָבָא: וְאִי בְּצַוַּאר מָחוֹזָא קָיְימָא – הָוֵי חֲזָקָה.
7 אָמַר רַב נַחְמָן: תַּפְתִּיחָא – לָא הָוֵי חֲזָקָה. אַפֵּיק כּוֹרָא וְעַיֵּיל כּוֹרָא – לָא הָוֵי חֲזָקָה.
8 וְהָנֵי דְּבֵי רֵישׁ גָּלוּתָא – לָא מַחְזְקִי בַּן, וְלָא מַחְזְקִינַן בְּהוּ.
9 וְהָעֲבָדִים וְכוּ׳. עֲבָדִים יֵשׁ לָהֶם חֲזָקָה?! וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַגּוֹדְרוֹת – אֵין לָהֶן חֲזָקָה! אָמַר רָבָא: אֵין לָהֶן חֲזָקָה לְאַלְתַּר, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן חֲזָקָה לְאַחַר שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
10 אָמַר רָבָא: אִם הָיָה קָטָן מוּטָּל בַּעֲרִיסָה – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה לְאַלְתַּר. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא, דְּאִית לֵיהּ אִימָּא; מַהוּ דְּתֵימָא: נֵיחוּשׁ דִּלְמָא אִימֵּיהּ עַיֵּילְתֵּיהּ לְהָתָם; קָמַשְׁמַע לַן – אִימָּא לָא מְנַשְּׁיָא בְּרָא.
11 הָנְהוּ עִיזֵּי דַּאֲכַלוּ חוּשְׁלָא בִּנְהַרְדְּעָא. אֲתָא מָרֵי חוּשְׁלָא, תַּפְסִינְהוּ, וַהֲוָה קָא טָעֵין טוּבָא. אֲמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: יָכוֹל לִטְעוֹן עַד כְּדֵי דְּמֵיהֶן – דְּאִי בָּעֵי, אָמַר: לְקוּחוֹת הֵן בְּיָדִי. וְהָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: הַגּוֹדְרוֹת – אֵין לָהֶן חֲזָקָה! שָׁאנֵי עִיזֵּי, דִּמְסִירָה לְרוֹעֶה.
12 וְהָא אִיכָּא צַפְרָא וּפַנְיָא! בִּנְהַרְדְּעָא טַיָּיעִי שְׁכִיחִי, וּמִיְּדָא לִידָא מְשַׁלְּמִי.
13 רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְכוּ׳. לֵימָא נִיר אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל סָבַר: נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה, וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: נִיר הָוֵי חֲזָקָה?
14 וְתִסְבְּרָא?! לְרַבִּי עֲקִיבָא – מַאי אִירְיָא חוֹדֶשׁ?
15 אֲפִילּוּ יוֹם אֶחָד נָמֵי! אֶלָּא דְּכוּלֵּי עָלְמָא – נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה; וְהָכָא – פֵּירָא רַבָּא וּפֵירָא זוּטָא אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
16 תָּנוּ רַבָּנַן: נִיר – אֵינוֹ חֲזָקָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: הֲרֵי זֶה חֲזָקָה. מַאן ״יֵשׁ אוֹמְרִים״? אָמַר רַב חִסְדָּא: רַבִּי אַחָא הִיא – דְּתַנְיָא: נָרָהּ שָׁנָה, וּזְרָעָהּ שְׁתַּיִם, נָרָהּ שְׁתַּיִם, וּזְרָעָהּ שָׁנָה – אֵינָהּ חֲזָקָה. רַבִּי אַחָא אוֹמֵר: הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
17 אָמַר רַב אָשֵׁי: שְׁאֵלִית כׇּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וְאָמְרוּ לִי: נִיר – הֲרֵי זֶה חֲזָקָה. אֲמַר לֵיהּ רַב בִּיבִי לְרַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: נִיר הָוֵי חֲזָקָה? לָא עֲבִיד אִינִישׁ דְּכָרְיבוּ לֵיהּ לְאַרְעֵיהּ – וְשָׁתֵיק. וּמַאי טַעְמָא דְּמַאן דְּאָמַר: נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה? מֵימָר אָמַר: כֹּל שִׁיבָּא וְשִׁיבָּא דִּכְרָבָא, לְעַיֵּיל בֵּיהּ.
18 שְׁלַחוּ לֵיהּ בְּנֵי פּוּם נַהֲרָא לְרַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, נִירָא – הָוֵי חֲזָקָה, אוֹ לָא הָוֵי חֲזָקָה? אֲמַר לְהוּ, רַבִּי אַחָא וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אָמְרִי: נִיר – הֲרֵי זֶה חֲזָקָה.
19 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: רְבוּתָא לְמִיחְשַׁב גַּבְרֵי?! הָא רַב וּשְׁמוּאֵל בְּבָבֶל, וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אָמְרִי: נִיר לָא הָוֵי חֲזָקָה!
20 רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא – מַתְנִיתִין הִיא; רַב – מַאי הִיא? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם. ״מִיּוֹם לְיוֹם״ לְמַעוֹטֵי מַאי? לָאו לְמַעוֹטֵי נִיר – דְּלָא?
21 שְׁמוּאֵל – מַאי הִיא? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיִּגְדּוֹר שָׁלֹשׁ גְּדֵירוֹת, וְיִבְצוֹר שָׁלֹשׁ בְּצִירוֹת, וְיִמְסוֹק שָׁלֹשׁ מְסִיקוֹת. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אָמַר אַבָּיֵי: דֶּקֶל נַעֲרָה אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ – שֶׁעוֹשֶׂה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה.
22 אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּשְׂדֵה הַלָּבָן. אָמַר אַבָּיֵי: מִדְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל נִשְׁמַע לְרַבָּנַן, הָיוּ לוֹ שְׁלֹשִׁים אִילָנוֹת – מִמַּטַּע עֲשָׂרָה לְבֵית סְאָה; אָכַל עֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ, וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ, וַעֲשָׂרָה בְּשָׁנָה זוֹ – הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
פירוש הגהות מאלפס ישן על בבא בתרא ל״ו
1 נ"ב פי' הן פתוחות לתוכה לבדה או לכאן ולכאן נמכרות עמה:
2 נ"ב בגמ' לא את הברכות המספקות לו מים:
3 נ"ב דאישתעבד כולן בשביל מעותיו:
4 נ"ב ל' ר"ש טלפחא היא עריבה שקורין חייט ועגולה כעדשה:
5 נ"ב בבית הבד:
6 תיבת לקורה רשום למחוק:
7 נ"ב בית שעשוי לרחוץ בו וג' בתים הן זה לפנים מזה כדאמרינן וכו':
8 נ"ב מחום הקרקע:
9 למרחץ כצ"ל:
10 נ"ב אמר רבה אי אמר דירתא כ"ע ל"פ דבתי משמע כי פליגי דא"ל דרתא מ"ס תרביצא משמע ומ"ס בתי משמע. א"ד אמר רבה אי דא"ל דרתא כ"ע לא פליגי דבתי משמע כי פליגי דא"ל חצר מ"ס חצר אוירא משמע ומ"ס כחצר המשכן משמע:
11 נ"ב דבמתני' קתני היא וכל מה שבתוכו כולן מכורין ובברייתא אעפ"כ לא מכר את העבירין כו':
12 נ"ב בגמ' בית המרחץ:
13 נ"ב בגמ' וציצין:
14 ושלחין דת"ק כצ"ל:
15 תי' קנה צ"ל מוקף:
16 נ"ב דבגמ' פריך ברייתות אהדדי ומחלק בין גו לבר והא דמפרש או החורשין שהם פתוחות לצד העיר יותר מבשאר דברים משום דבגמ' פריך והא תני חורשין המוקצין לה משמע שפתוחין לה תני המוקצין ממנה:
17 מפרש בגמ' אבנים דאכפי עמרים כצ"ל והד"א:
18 נ"ב פי':
19 נ"ב פי' קנים דקים:
20 נ"ב בגמ' ואע"ג דמתובר בארעא: